שטיינס;גייט: מסע בזמן מושלם

קרא עוד על הסדרה: שטיינס;גייט

שטיינס;גייט (Steins;Gate) היא אחת מיצירות המדע הבדיוני המוערכות ביותר שהאנימה הפיקה אי פעם. הסדרה בת 24 הפרקים שודרה בשנת 2011 מבית האולפן White Fox, ומבוססת על הרומן הוויזואלי של 5pb. ו-Nitroplus. בליבה עומדת פרמיסה מטורפת אך מדויקת להפליא: קבוצת חובבים צעירים באקיהברה מגלה בטעות שמיקרוגל ישן מסוגל לשגר הודעות טקסט אל העבר ולשנות את ההווה. מה שמתחיל כמשחק גיקי מתגלגל במהרה לסיוט של אחריות, אובדן וזמן שמסרב להירפא.

למה שטיינס;גייט מיוחדת

רוב סיפורי מסע הזמן נשענים על אפקטים חזותיים ומכונות מרשימות. שטיינס;גייט עושה בדיוק ההפך: היא לוקחת חפצי יומיום פשוטים – מיקרוגל, טלפון סלולרי, בננה – והופכת אותם למנועים של אימה קיומית. הכוח שלה אינו בטכנולוגיה אלא במחיר האנושי של שינוי העבר. הסדרה בונה מערכת חוקים פנימית עקבית וקפדנית – קווי עולם, שדות משיכה, מד סטייה – ואז מאלצת את הגיבור לשחק לפי הכללים האכזריים שלה. יש כאן גם חוט מיוחד של פרנויה מרתקת: הארגון המסתורי SERN, ניסויים אמיתיים כמעט מהעולם שלנו, ותחושה מתמדת שהגבול בין תגלית מדעית לסכנה קיומית דק להחריד. זו אנימה שמכבדת את האינטליגנציה של הצופה ומצפה ממנו לעקוב, לחשוב ולזכור – ומחזירה על ההשקעה הזו במלואה.

העלילה והמבנה: מסע בזמן דרך מיקרוגל

רינטארו אוקאבה, סטודנט שמכנה את עצמו "המדען המטורף הואואין קיומה", מפעיל את "מעבדת הגאדג'טים העתידיים" בעליית גג צנועה באקיהברה. יחד עם חבריו הוא מגלה שה"פון מיקרוגל" שלו יכול לשלוח הודעות אל העבר, כאלה שהוא מכנה D-Mails. בהתחלה זה נראה כמו צעצוע משעשע, אך כל הודעה קטנה משנה את המציאות בדרכים בלתי צפויות. המבנה של הסדרה הוא מהחכמים באנימה כולה: המחצית הראשונה איטית ומדודה, כמעט קומדיית חבורה יומיומית, ורק בדיעבד מבינים שכל בדיחה וכל פרט זרעו את הטרגדיה שמגיעה. המחצית השנייה משנה הילוך לחלוטין והופכת למרוץ נגד הזמן, כשאוקאבה נאלץ לבטל אחת אחרי השנייה את השינויים שיצר – וכל ביטול גובה ממנו מחיר רגשי מוחץ. המעבר בין הקלילות של ההתחלה לייאוש של הסוף הוא אחד המהלכים הנרטיביים האפקטיביים ביותר שתפגשו.

הדמויות: אוקאבה, קוריסו ומאיורי

לב הסדרה הוא אוקאבה עצמו. הפרסונה הראוותנית של "המדען המטורף" היא מסכה, ומתחתיה מסתתר בחור פגיע שנשבר תחת משקל האחריות. המסע שלו מגיבור קומי לאדם שבור ואז לאדם שמצא כוח מחודש הוא מהמעברים המשכנעים ביותר שאנימה יצרה. קוריסו מקיסה, גאון מדעי צעיר, היא ניגוד מושלם לו – רציונלית, חדה וסרקסטית, אך גם רכה מתחת לשריון. הכימיה ביניהם, המורכבת מוויכוחים אינטלקטואליים והתגרויות, היא מהזוגיות הנכתבות היטב באנימה. מאיורי שיינה, החברה התמימה והחמה, היא העוגן הרגשי שסביבו סובבת כל הדרמה. גם דמויות המשנה – דארו ההאקר, הבחורה המסתורית סוזוהה ואחרות – זוכות לרגעים משלהן. זו חבורה שמרגישה אנושית, ולכן כשהזמן מתחיל לגבות קורבנות, זה כואב באמת. ההברקה הגדולה של הכתיבה היא שאנחנו לומדים לאהוב את הדמויות דרך רגעי היומיום הקטנים והמצחיקים, כך שכשהטרגדיה מכה, ההיכרות האינטימית הזו הופכת כל אובדן לאישי. אוקאבה לא נלחם בזמן למען איזו מטרה מופשטת – הוא נלחם למען אנשים ספציפיים שגם אנחנו כבר מכירים ואוהבים.

ויזואל ופסקול

מבחינה חזותית שטיינס;גייט אינה ראוותנית, ובכוונה. White Fox בחרה בפלטת צבעים מעומעמת, גוונים חומים וירקרקים שמשקפים את אקיהברה הדחוסה ואת האווירה החונקת של קיץ יפני לוהט. העיצוב הזה משרת את התחושה של עולם ריאליסטי שאיטית מתפרק. הפסקול, לעומת זאת, הוא כוח מניע של ממש. שיר הפתיחה "Hacking to the Gate" הפך לקלאסיקה, והמנגינות השקטות של יוקאהו טאקאהאשי יודעות לעבור מסקרנות גיקית מבודחת לעצב עמוק בתוך רגעים. הליווי המוזיקלי הוא חלק בלתי נפרד מהאופן שבו הסדרה בונה מתח וטרגדיה. גם עבודת הקול היא ברמה גבוהה במיוחד, בעיקר הדיבוב של אוקאבה, שמצליח לנווט בין הצחוק המטורף של הפרסונה הראוותנית שלו לבין השברים השקטים של הבחור שמתחת. יחד, כל האלמנטים הללו יוצרים חוויה שבה הצורה הצנועה משרתת את התוכן העמוק במקום להתחרות בו.

ביקורת: חוזקות ומגבלות

אין טעם להתחמק מהאמת: המחצית הראשונה של שטיינס;גייט דורשת סבלנות. הקצב איטי, חלק מהבדיחות הגיקיות עשויות להרגיש מנוכרות למי שאינו בקיא בתרבות האינטרנט של סוף העשור הקודם, וקהל שמצפה למותחן מהיר עלול להתאכזב בשלבים הראשונים. זו המגבלה המשמעותית ביותר, וחלק מהצופים נושרים לפני שהסדרה מגלה את קלפיה. אבל מי שמתמיד מתוגמל בנדיבות. מרגע שהמנגנון הרגשי נדרך, הסדרה כמעט ואינה נותנת פסק זמן, וכל פרט זניח שנזרע קודם חוזר במלוא עוצמתו. החוזקה הגדולה היא הקוהרנטיות – שטיינס;גייט משחקת לפי חוקים שהיא עצמה קבעה ולעולם אינה מרמה כדי לפתור בעיה. הסוף, שלא ננקוב בפרטיו, הוא מהמספקים והמרגשים שראיתי, בזכות היושר הזה בדיוק. זו אינה אנימה מושלמת, אך היא כמעט חסרת תקדים בדרך שבה היא מכבדת גם את השכל וגם את הלב.

השוואה לאנימות אחרות

אם ריתקה אתכם הדרמה של מסע בזמן שנועד להציל אדם יקר, כדאי מאוד לצפות בבחזרה: העיר שממנה רק אני נמחקתי, שבה גיבור קופץ אחורה בזמן כדי למנוע רצח, ומשלב מותחן פסיכולוגי עם רגש. חובבי מנגנון ה"לולאה" שבו הגיבור חוזר ומנסה שוב ושוב, תוך תשלום מחיר נפשי כבד, ימצאו הד חזק ברי-זירו התחלת החיים בעולם אחר, שלוקח את אותה תחושת ייאוש חוזרת למקומות אפלים. מי שנמשך אל הגיבור הגאון והמותחן האינטלקטואלי המתוח יאהב את מחברת המוות, מותחן חתול ועכבר על גאון שמשחק באלוהים. ולמעריצי המדע הבדיוני הקלאסי והבוגר, קאובוי ביבופ נותר אבן דרך שכל חובב ז'אנר חייב להכיר.

שאלות נפוצות

האם צריך רקע במדע כדי להבין את הסדרה? לא. המושגים המדעיים מוסברים דרך העלילה בהדרגה, והדגש הוא על הרגש ולא על הפיזיקה.

המחצית הראשונה איטית, שווה להתמיד? בהחלט. ההשקעה הזו היא בדיוק מה שהופך את המחצית השנייה לכל כך עוצמתית – כל פרט זניח חוזר עם משמעות.

יש סרט או המשך? כן. יש סרט קולנוע (2013) וסדרת ההמשך Steins;Gate 0, המרחיבה קו עולם חלופי אפל.

סיכום

שטיינס;גייט היא הוכחה לכך שמדע בדיוני גדול אינו זקוק לאפקטים ראוותניים, אלא לרעיון חד, לחוקים עקביים ולדמויות שאכפת לנו מהן. היא דורשת סבלנות בהתחלה, אך מתגמלת בעוצמה נדירה של מתח, רגש ואינטליגנציה. למי שמחפש אנימה שתישאר איתו זמן רב אחרי הפרק האחרון, זו אחת ההמלצות הבטוחות ביותר בז'אנר כולו. El Psy Kongroo.