תוצרת התהום: הרפתקה יפהפייה ומחרידה

קרא עוד על הסדרה: תוצרת התהום

תוצרת התהום (Made in Abyss) היא אחת הסדרות המדוברות והמעוררות ביותר של השנים האחרונות. הסדרה, שעלתה לראשונה ב-2017 מבית סטודיו Kinema Citrus, מבוססת על המנגה של אקיהיטו צוקושי ומספרת את סיפורם של ריקו, יתומה צעירה בעלת חלום אחד, ורג, רובוט בדמות ילד שאיבד את זיכרונו. השניים יוצאים למסע ירידה אל תוך התהום — בור ענק ומסתורי שקצהו לא נודע, מקום שממנו כמעט אף אחד לא חוזר. סביב שפת התהום נבנתה העיירה אורת', שכל חייה סובבים סביב חקר המעמקים והחפצים העתיקים שנשלפים מתוכם, וגיבורי הצוללות — הקוראים לעצמם "חוקרי תהום" — מדורגים בהיררכיית פעמונים שמעניקה לכל אחד מהם מעמד לפי עומק הצלילה שלו. מתחת לעיצוב הצבעוני והחמוד מסתתרת יצירה אפלה, אכזרית ובלתי מתפשרת, שיודעת לרסק את הצופה בדיוק ברגע שבו נדמה שהכול נחמד ותמים.

למה תוצרת התהום מיוחדת כל כך

הכוח האמיתי של הסדרה טמון בניגוד המכוון שבין הצורה לתוכן. במבט ראשון תוצרת התהום נראית כמו אנימת הרפתקאות ילדותית: דמויות עגלגלות עם עיניים גדולות, צבעוניות עשירה ועולם קסום שמזמין לגלות אותו. אבל ככל שריקו ורג יורדים עמוק יותר, המסך מגלה את פרצופו האמיתי. התהום אינה מקום נעים — היא סביבה שמענישה כל טעות במחיר איום, מרעילה, מעוותת ולעיתים הורגת. הפער בין הציפייה התמימה למציאות האכזרית הוא בדיוק מה שהופך את החוויה לבלתי נשכחת, ומה שגורם לצופים רבים לצאת מכל פרק בתחושה של יופי מהול באימה. הסדרה לא מפחדת לתת לדמויות שלה להיפגע, לטעות ולשלם מחיר, ובכך היא מרגישה אמיתית ומאיימת הרבה יותר מרוב סיפורי ההרפתקאות שבהם הגיבור תמיד ניצל ברגע האחרון. זה אינו עולם שנברא כדי לפנק את הצופה, אלא כדי להזכיר לו שהחקר האמיתי דורש הקרבה.

העלילה והמבנה — ירידה בשכבות

מבנה הסדרה בנוי סביב רעיון גאוני של ירידה מדורגת. התהום מחולקת לשכבות, וכל שכבה מציבה סכנות חדשות, יצורים מסוכנים יותר ו"קללת עלייה" — תופעה פיזיולוגית שמענישה כל מי שמנסה לטפס בחזרה כלפי מעלה, וככל שיורדים עמוק יותר כך המחיר של הנסיגה כואב יותר: מסחרחורת קלה בשכבות העליונות ועד איבוד שפיות, דימומים ואפילו מוות במעמקים. המבנה הזה יוצר תחושת "אין דרך חזרה" שהולכת ומתעצמת, ומעניק לכל צעד קדימה משמעות של הקרבה. אין כאן דרך אחורה קלה — כל ירידה היא התחייבות. העונה הראשונה (13 פרקים) מובילה את ריקו ורג דרך השכבות הראשונות, דרך מפגש בלתי נשכח עם אוזן, אחת מ"הלוחמות הלבנות" האגדיות, ומסתיימת בשיא רגשי מטלטל בשכבה הרביעית. סרטי ההמשך והעונה השנייה ("הכפר של הרוח הזוהרת") ממשיכים לצלול עמוק יותר אל הזוועות שבמעמקים, ומעמיקים את המיתולוגיה של העולם עוד יותר. הקצב מדוד ונושם, נותן לצופה זמן להכיר את העולם לפני שהוא שולף את החרב.

הדמויות — ריקו, רג ונאנאצ'י

הלב של הסדרה הוא שלישיית הדמויות המרכזיות. ריקו היא ילדה נחושה, סקרנית ואמיצה עד כדי פזיזות, שמונעת מתשוקה למצוא את אמה, לייזה, צוללת אגדית ("לורד הלבן") שנעלמה במעמקי התהום והשאירה אחריה מסר שמזמן את בתה לרדת אליה. רג, הרובוט-ילד עם הזרועות המתארכות והמבט התמים, הוא ההגנה שלה מפני סכנות בזכות "יריית האש" העוצמתית שלו, אבל גם תעלומה בפני עצמו — מי בנה אותו, ומה הקשר שלו לתהום. אך הדמות שכבשה את הקהל מכולן היא נאנאצ'י — יצור פרוותי, חכם, ציני ורגיש, שסיפור הרקע שלו הוא אחד הרגעים הקשים והמרגשים ביותר בכל האנימה, סיפור על חברות, קורבן ואשמה שלא עוזב את הצופה. הכימיה בין השלושה, וההתפתחות של כל אחד מהם לנוכח הזוועות, היא מה שמחזיק את הצופה מחובר גם ברגעים הבלתי נסבלים ביותר. גם דמויות המשנה — מאיטי, אוזן והמנטור לג — נחקקות בזיכרון ומעשירות את העולם.

האמנות המרהיבה והפסקול של קווין פנקין

מבחינה חזותית תוצרת התהום היא יצירת מופת. Kinema Citrus יצרו עולם רחב ידיים ועשיר בפרטים, שבו כל שכבה בתהום מקבלת אופי, צבעוניות ואקלים משלה — מיערות זוהרים ועד מצוקים אינסופיים, מפלים הפוכים ונופים חייזריים שנחרתים בזיכרון. עבודת הרקעים המצוירים ביד היא מהיפות בתעשייה, וכל פריים נראה כאילו נלקח מתוך ספר איורים קסום. אבל מה שמעלה את הכול לרמה אחרת הוא הפסקול של המלחין האוסטרלי קווין פנקין (Kevin Penkin). המוזיקה שלו, שמשלבת מקהלה, כלי מיתר ואלמנטים אלקטרוניים, יודעת להיות מלכותית ומרוממת בסצנות התגלות ומצמררת ומאיימת בסצנות אימה. נושא הפתיחה של השכבות מעורר תחושת פליאה של פעם ראשונה, בעוד הרגעים האפלים מלווים בצלילים שמכווצים את הבטן. הפסקול אינו רק ליווי — הוא דמות בפני עצמו שמעצבת את חוויית הצפייה כולה ומגביר כל רגש על המסך פי כמה.

ביקורת כנה — כולל התכנים הקשים

אי אפשר להמליץ על תוצרת התהום בלי אזהרה כנה: זו אינה סדרה לכל אחד. תחת המעטה החמוד מסתתרים תכנים קשים ביותר — אלימות גרפית, סבל ממושך של ילדים, גוף מעוות ורגעים שקשה מאוד לצפות בהם. במיוחד סיפור הרקע של נאנאצ'י ודמותו של בונדרוד בעונה השנייה, מדען אכזר שמצדיק כל זוועה בשם המדע, נחשבים לחומר מטריד שמעורר מחלוקת גם בקרב מעריצים ותיקים. יש מי שיטען שהאכזריות משרתת את הסיפור ומדגישה את מחיר החקר וההרפתקה, ויש מי שירגיש שהסדרה חוצה גבולות בכוונה כדי להלם. שתי העמדות לגיטימיות, וכדאי להכיר אותן מראש. אם אתם רגישים לתכנים גרפיים או לסבל של דמויות צעירות — כדאי לגשת בזהירות, ואולי אף לוותר. אבל למי שמוכן להתמסר, מדובר באחת החוויות העוצמתיות והבלתי נשכחות באנימה המודרנית — יצירה שדווקא בזכות חוסר הפשרות שלה נחרתת עמוק ונשארת עם הצופה זמן רב אחרי הפרק האחרון.

השוואה לאנימות אפלות אחרות

אם אהבתם את השילוב של הרפתקה גדולה ואכזריות בלתי מתפשרת, יש עוד כמה סדרות שכדאי להכיר. ארץ לעולם לא המובטחת חולקת את אותו DNA של ילדים תמימים לכאורה שנתקלים במציאות מחרידה, עם מתח פסיכולוגי שהולך ומתהדק ותחושת מלכודת שמזכירה מאוד את קללת התהום. סאגת וינלנד מציעה מסע אפל ובוגר על נקמה, אלימות והתבגרות בעולם אכזר, ומי שאהב את הרצינות והמחיר הרגשי של תוצרת התהום ימצא בה בית. אלכימאי המתכת אחוות האחים משלבת פנטזיה, הרפתקה ומחיר כבד להשגת ידע — עקרון "החליפין השווים" שעומד בלבה מהדהד ישירות את הרעיון שכל התגלות בתהום נגבית בכאב. ולמי שמחפש דיסטופיה פנטסטית עם סבל וחזרה על מעגלי כאב, רי-זירו התחלת החיים בעולם אחר תהיה בחירה מצוינת שמשלבת פנטזיה, אימה ורגש עוצמתי. ארבע היצירות הללו מוכיחות שכשעושים אנימה אפלה נכון, האפלה אינה קישוט אלא לב הסיפור.

שאלות נפוצות

האם תוצרת התהום מתאימה לילדים למרות העיצוב החמוד? ממש לא. למרות המראה הידידותי זו סדרה עם תכנים קשים ואלימים המיועדת לקהל בוגר.

באיזה סדר כדאי לצפות? תחילה העונה הראשונה, אחריה שני סרטי הסיכום, אז הסרט "בשחר ההרפתקה השחורה" והעונה השנייה — "הכפר של הרוח הזוהרת".

האם הסיפור מגיע לסיום? האנימה מכסה חלק גדול מהמנגה שעדיין בהתהוות, אך כל עונה מסתיימת בשיא משמעותי ומספק בפני עצמו.

סיכום

תוצרת התהום היא יצירה נדירה שמצליחה להיות יפהפייה ומחרידה בו-זמנית. היא לוקחת את פנטזיית ההרפתקה הקלאסית — הילד שיוצא לגלות את הלא נודע — ומעמתת אותה עם המחיר האמיתי, הכואב והבלתי הפיך של הסקרנות. עם עולם עשיר ומדוקדק, דמויות שנחרתות בלב, פסקול מהמם ואומץ סיפורי חסר פשרות, זו אחת האנימות החשובות של העשור, יצירה שמצליחה לגרום לצופה לחייך, לבכות ולהחוויר לפעמים באותו הפרק עצמו. זו אינה סדרה שקל לצפות בה, אבל דווקא בזכות זה היא נשארת. אם אתם מוכנים לרדת אל המעמקים ולהתמודד עם מה שממתין שם — קשה למצוא מסע מספק והרסני מזה. רק דעו למה אתם נכנסים לפני שאתם צוללים פנימה.