הבחורה שאני אוהב שכחה את המשקפיים – מיאה וקומורה

בוקר, כיתה, ובלי משקפיים

הרעיון של הבחורה שאני אוהב שכחה את המשקפיים שלה נכנס למשפט אחד, וזה בדיוק היופי שלו. קאדה קומורה יושב בכיתה ליד איי מיאה, נערה שקטה שבקושי רואה בלי המשקפיים שלה, ושוכחת אותם בבית בתדירות מדאיגה. כל פעם שזה קורה היא מתקרבת אליו יותר מדי כדי לקרוא מהלוח, שואלת שאלות מהמרחק של כמה סנטימטרים, וקומורה מתפרק מבפנים. הרגע שתופס הוא הראשון שבו מבינים שהיא אולי לא כל כך תמימה כמו שהיא נראית.

על מה הסדרה בפועל

לא יותר ולא פחות: 13 פרקים של אותו מצב, מסופר מזוויות חדשות. טיול כיתה, יום גשם, ביקור בחנות משקפיים, חופשת קיץ. הסדרה, לפי המנגה של קוֹאומה פוג'יצ'יקה, מתקדמת בצעדים זעירים, וההתקדמות נמדדת במילה אחת שנאמרת או בזווית ראש. מי שמחפש עלילה מסועפת ייגמר לו הסבלנות; מי שאוהב להישאר רגע בתוך מבוכה ירגיש בבית. הסדרה גם יודעת לנצל את החושים: כשמיאה לא רואה היא מקשיבה, מריחה ונוגעת, וכל אחד מהרגעים האלה הופך לסצנה שלמה בשביל קומורה המסכן.

קומורה ומיאה

קומורה הוא מספר שלא אמין ברגשותיו: המונולוג הפנימי שלו מגזים בכל הזדמנות, ורוב ההומור בסדרה מגיע מהפער בין מה שהוא חושב לבין מה שקורה בפועל. מיאה היא חידה נעימה, חכמה ממה שמשתמע, מתוקה בלי להיות ילדותית, ואולי יודעת בדיוק מה היא עושה. הסדרה לא מרחיבה את מעגל הדמויות כמעט בכלל, וזו בחירה שמחזיקה: כל הפוקוס נשאר על שניהם ועל השולחן המשותף.

המראה המיוחד

סטודיו GoHands נתן לסדרה חתימה חזותית שלא דומה לאף קומדיה רומנטית אחרת: רקעים תלת ממדיים, זוויות מצלמה נמוכות ומסתובבות, צבעים בהירים ומסנני אור בכל פינה. יש מי שיתאהב בזה מיד ויש מי שיצטרך פרק-שניים להתרגל, אבל זה בהחלט מראה שזוכרים.

למי זה מתאים

למי שאהב את "אל תצחיקי אותי, נגאטורו" ואת "טאקאגי-סאן" בגלל הדינמיקה של שניים בשולחן אחד, ולכל מי שרוצה סדרה נינוחה לערב בלי שום מתח. זו כניסה קלה לסוגה: שתי דמויות עיקריות, מצב אחד, בלי עלילה מסובכת.

צפייה ישירה

13 פרקי הבחורה שאני אוהב שכחה את המשקפיים שלה מתורגמים לעברית וזמינים באנימה סטרים.